מוקדש ליונה יהב, ראש עריית חיפה

כתגובה לכתבה שלו על מדינת תל-אביב

עד מאי האחרון גרתי בפריפריה.
ולא בעיר גדולה ומפותחת כמו חיפה, גרתי בקיבוץ קטן ליד בית-שאן.
לפי דעתי אם מחיפה בורחים צעירים אייכותיים אז מצבכם נוראי כי לכם יש את הפוטנציאל להפוך למטרופולין רציני. אבל לבכות לא מספיק. אתם צריכים להשקיע.
אני "ברחתי" מהפריפריה משתי סיבות. חוסר בעתיד נראה לעין וחוסר בהווה.
מה שראיתי סביבי באיזור שלי זה שאין שום סיבה לצעירים אייכותיים להשאר. בלי תואר אתה לא יכול למצוא עבודה שמפרנסת באמת, אין חיים לצעירים (ועוד באתי ממקום שנקרא "עמק האלכוהול") אני אתן דוגמא, בשביל לראות סרט בקולנוע ברמה סבירה או עם מבחר הייתי צריך לנסוע נסיעה של 45 דקות לחיפה (בלי פקקים). במקרה אחר ונדיר אני ואחי נסענו לתל אביב בשביל לבלות במועדון בסגנון שלנו.
אני מרשה לעצמי לכנות את עצמי "מטובי בנינו" אבל כמוני, רוב טובי בנינו פה איתי באיזור המרכז. למרות שיקר פה (ולא באתי מבית אמיד אפילו) ולמרות שלא הכל ורוד, מפה אפשר לראות קדימה, פה יש הווה טוב ופוטנציאל לעתיד משובח.
בסופו של דבר, רק אם תשקיעו בצעירים ותתנו להם סיבה להשאר, הם ישארו. וברגע שתעשו את זה, ברגע שהצעירים האייכותיים יראו שאתם משקיעים בהם, הם יבואו או ישארו. וברגע שהם יבואו או ישארו, עוד צעירים יראו שהמצב טוב ויצטרפו.

הייתי יכול להשאר בצפון וכמוכם לבכות שלא משקיעים בנו ואני מבטיח לכם, אף אחד לא היה בא ועושה את העבודה במקומי.
אתם באותו מצב. אף אחד לא יעשה את העבודה במקומכם. אז שנסו מותניים, נגבו את הדמעות וצאו לדרך.
ושיהיה בהצלחה.